"המפקד, החלטתי שאני נשאר, מסיים את הטירונות והולך להיות לוחם". זה מה שגיל, טירון בטירונות שפיקדתי עליה, אמר למשה המפקד הישיר שלו ביום שישי באמצע הלילה כשהעיר אותו במיוחד, בשבוע שטח באמצע המדבר. משה לא האמין למשמע אזניו. הוא היה רגיל שגיל מעיר אותו כמעט כל לילה, במיוחד בשטח, בוכה, מספר לו שהוא לא יכול להתמודד עם הקשיים ומבקש לפרוש. כל יום, משה הצליח לשכנע את גיל למשוך עוד יום. אני הייתי שם בשביל משה המפקד, שוחחתי עם גיל הטירון בעצמי לא פעם ולא פעמיים, היו לי שיחות לא מעטות עם אביו של גיל שרצה שגיל יצליח, ובכה בעצמו נוכח הקשיים של בנו.
במסע הסיכום של הטירונות, בשביל העולה לפסגת הר הטייסים, גיל כבר תפס מקום בסוף הטור, בכוונה בסוף, דחף את המתקשים האחרונים והאחרונות, עודד אותם וצעק להם שהכול בראש, עזר להם עם המשקלים הכבדים ונכנס להחליף באלונקה יותר מכולם. גיל יצא לקורס מפקדים והיה החניך המצטיין שם. עוד לפני שהיה בן 20, גיל הפך למפקד בעצמו והיה המודל לחיקוי של עשרות חיילים.
צה"ל מספק לכל אחד ואחת מאתנו את האפשרות לשרת שירות משמעותי. זוהי תקופה בה אנו משרתים דבר גדול מאתנו. זו תקופה בה אנו מקריבים שנים יקרות בגילאים הכי יפים לטובת בטחונו של עם ישראל בארצו. השירות הזה הוא הנתינה הכי גדולה שאנו יכולים לתת למדינה. זוהי חובה מוסרית, וזכות היסטורית, לתת, כל אחד ואחת כמיטב היכולת. אין אחרים ואחרות במקומנו. לצד השירות של המדינה, לצד הנתינה, נמצאת המשמעות. המשמעות המלווה את העשייה המאתגרת, התובענית והחשובה שצה"ל דורש מאתנו.
בזכות ההתמודדות עם הקושי, גיל הטירון חווה צמיחה אישית עצומה בתקופה של מספר חודשים. גיל הפך מאדם שלא מאמין ביכולתו להתמודד לאדם בעל עוצמות אדירות שלא רק שמאמין בעצמו, הוא מבין שביכולתו לעזור לאחרים. משה המפקד הישיר, בסך הכול שנה וחצי יותר מבוגר מגיל הצליח להיות אדם משמעותי בחיים של אדם אחר. גיל לא ישכח את משה כל חייו. דמיינו את עצמכם במקומו של משה, אתם תיכף שם. דמיינו את התחושה שבזכותכם יש אדם אחד בעולם שהתגבר על כל השדים שלו, שזקף את קומתו ושהביטחון שצבר ילווה אותו לא רק בצבא, אלא כל חייו. עכשיו דמיינו שיש הרבה כאלה. זה יקרה לכם!
בשירותי הצבאי זכיתי לראות את סיפור גיל ומשה חוזר על עצמו עשרות פעמים בגרסאות שונות, ריגש אותי לראות איך מפקדים צעירים בגיל 19 מצליחים להעביר פקודים בני 18 מסע ערכי, מסע אישי, כל כך עוצמתי. כמו היום בתפקידי כמנהל תיכון, גם אז בצבא, לא היה דבר שנגע לליבי, שהחדיר בי תחושת משמעות ושליחות, יותר מלראות אדם צומח מתוך עצמו, מתוך אתגרים אל הצלחות.
תיכוניסטים אית"נים יקרים, מהר יותר מכפי שאתם מדמיינים אתם תיכנסו לנעליים הצבאיות של גיל הטירון ותצטרכו לבחור את הבחירות שלכם. לבחור לשרת את המדינה, לבחור במשמעות, לחוות משמעות. זמן קצר אחר כך, תהיו כבר בתפקידים משמעותיים אחרים, מי מכם שיתפתח בערוצים מקצועיים ויביא הישגים מרשימים ליחידה שלו, ומי מכם שיתפתח בערוצים הפיקודיים ויזכה להצמיח דורות של חיילים בעצמו. לכל אחת ואחד יש חוזקות אחרות. אל תוותרו, אל תסתפקו בפחות מהמיטב האישי שכל אחד ואחת מכם יכולים לתת. ככל שהשירות יהיה תובעני ומאתגר יותר, הוא יהיה משמעותי יותר עבורכם ועבורכן, והצמיחה שאתם תחוו תהיה עוצמתית יותר. אני יכול לשתף בכנות, שאני לא הייתי אותו אבי אם לא הייתי עובר את המסלול אותו עברתי.
איתנים, עלו למעלה עלו, יש לכם כנפי רוח. חפשו את השירות, חוו את המשמעות.
הכותב: אבי חדידה, מנהל תיכון אית"ן. שירת בצה"ל 25 שנה ופרש בשנת 2017 בדרגת סגן אלוף. בין תפקידיו האחרונים שירת כמג"ד, מפקד בית ספר לטירונים ומפקד בית-ספר לקצינים במערך ההגנה האווירית בחיל – האוויר.
